מאת: אסא גיארי
בריקור ציינו השבוע את סיום שנת 2002 בטכס חגיגי.
היות והתבקשתי לייצג את הדירקטוריון ואת המשק באירוע זה… מצאתי לנכון להעלות גם ביומן את הדברים שאמרתי שם:
כשנחמן ביקש ממני להגיד כמה מילים בשם הדירקטוריון במקומו של משה אורטס, "שברתי את הראש" מה להגיד.
בהזדמנויות כאלה, קל מאד להיסחף לקלישאות ולהישמע בומבסטי.
במקרה (או שלא…) התפרסם ביום ו' האחרון במוסף "ממון" של ידיעות אחרונות, מאמר מאת סבר פלוצקר, הכתב הכלכלי הבכיר של העיתון.
עיתוני סוף השבוע עסקו כולם בתחרות: מי יתן את הציון או את המדד הגרוע ביותר לסיכום שנת 2002, אשר היתה קטסטרופלית בכלל ובענף ההי-טק שהוביל את הכלכלה הישראלית בשנים האחרונות – בפרט.
אולם במאמר המיוחד הזה, בחר דוקא סבר פלוצקר לפרגן.
לפרגן לתעשיית ההי-טק ולאנשיה.
אני רוצה לצטט חלק מהמשפטים שאספתי משם (אח"כ תבינו מדוע…).
"הכספים העצומים הללו (ייצוא ההיי טק הישראלי, וההשקעות שהוזרמו אל התעשייה) – אפשרו הלכה למעשה למחוק את כל החוב החיצוני שהיה לישראל באמצע שנות ה 90 ולצבור עתודות מטבע חוץ של 24 מליארד דולר!…"
"בארץ אחרת, נורמלית, היו עובדי היי-טק, משקיעי היי-טק, מדעני היי-טק ומנהלי היי-טק נחשבים לנכס לאומי ממדרגה ראשונה. נכס שיש לשמר לטפח לדשן ולחבק.
לא אצלנו. הקנאה, אחד היצרים הכי חזקים בחברה הישראלית, סינוורה את עיני הישראלים כשבאו לדבר על היי-טק…"
"על כתפיהם של אנשי ההיי-טק נישא מלוא חלום השגשוג של ישראל. בזכותם יש לנו אויר כלכלי לנשימה… תרומתם למשק הישראלי משתווה למציאת נפט בכמויות ענק באדמת ישראל. הם הזהב שלנו…."
סוף ציטוט.
ואני… לוקח את המשפטים הללו שבחרתי מהעיתון ו"מלביש" אותן על ריקור, ועליכם, אנשי ריקור. כל הצוות הגדול הזה חברים ושכירים, מנהלים ועובדים.
ואומר:
בזכותכם יש לנו אויר כלכלי לנשימה.
אתם הנכס האמיתי, "הזהב" שלנו.
בשמי , בשם הדירקטוריון ובשם כל חברי עין חרוד:
תודה רבה והצלחה בהמשך!
אסא גיארי, יליד קיבוץ עין חרוד ותושב גן נר, ממלא משנות ה- 80' תפקידים ניהוליים מגוונים בסביבה הקיבוצית. גיארי מביא ידע וניסיון רב בתחום העסקי, הארגוני והחברתי ומתמחה בניהול והובלת תהליכים אסטרטגיים בעסקים ובקיבוצים.
